גיל המעבר:
לפי הרפואה המערבית המודרנית, גיל המעבר (המכונה גם גיל הבלות) מוגדר כשלב פיזיולוגי בחיי האישה המאופיין בהפסקת המחזור החודשי כתוצאה מירידה בתפקוד השחלות בין שנות הארבעים לבין שנות החמישים. הירידה בתפקוד השחלות מאופיינת בשינויים ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון . השינויים ברמות האסטרוגן בדם בתקופת גיל המעבר משפיעה על עקביות ותכיפות הביוץ. כאשר הביוץ מפסיק הווסת החודשית מפסיקה גם היא מלהופיע.
הרומונים בגיל המעבר:
השלב המקדים את גיל המעבר (השלב בו הווסת אינה סדירה) הנקרא טרום-מנופאוזה מאופיין בירידה הדרגתית של פרוגסטרון. כיוון שהאסטרוגן והפרוגסטרון מאזנים זה את זה, כאשר רמתו של אחד עולה רמתו של האחר יורדת. לכן, הירידה ברמות הפרוגסטרון גורמת לעלייה יחסית ברמות האסטרוגן.
הירידה ברמות הפרוגסטרון נובעת מהעדר הבשלת הביציות והשלמת תהליך הביוץ ואילו רמות האסטרוגן הגבוהות נובעות מנסיון של השחלות להבשיל מספר רב יותר של זקיקים בכל ווסת.
כאשר תפקוד השחלות בגיל המעבר יורד ההיפופיזה, בלוטת יותרת המוח, ממשיכה לגרות את השחלה על מנת שזו תמשיך לייצר אסטרוגן ופרוגסטרון.
לכן, בשלב המנופאוזה (גיל המעבר) נהוג לראות רמות גבוהות של FSH (הורמון מגרה זקיק) ו-LH (הורמון ההצהבה) ורמות נמוכות של אסטרוגן ופרוגסטרון בבדיקות הדם.
הורמון האסטרוגן מופרש בגיל המעבר גם כשהשחלות מפסיקות לתפקד אולם, בצורה שונה הנקראת "אסטרון".
אסטרון מיוצר מתאי השומן בגוף מחומר קודם הנקרא אנדרוסטנדיון (Androstenedione) המיוצר ברובו על ידי בלוטת האדרנל. זו אחת הסיבות להשמנה בתקופת גיל המעבר- ניסיון של הגוף להמשיך ולייצר רמות גבוהות של אסטרוגן (נטייה לאגור יותר שומן על מנת להפריש יותר אסטרוגן).
לפי הרפואה המערבית, הסיבות הנפוצות ביותר לגיל מעבר מוקדם / מנופאוזה מוקדמת (המתרחשת לפני גיל 40) הן:
- זיהומים ויראליים
- הפרעה כרומוזומלית תורשתית
- ליקוי בהפרשת הורמונים מגונטרופין
- הפרעות אוטואימוניות
- גידולים סרטניים
- עישון מוגזם.
כמו כן, ייתכן מצב המכונה גיל מעבר מלאכותי / מנופאוזה מלאכותית, הנובע מהליך כירורגי בו מוסרות השחלות ו/או הרחם או ממצבים בהם מניחים שתלים מלאכותיים ברחם המונעים מהשחלות להפריש אסטרוגן.
גיל המעבר תסמינים:
הכניסה לגיל המעבר היא חלק מתהליך פיזיולוגי, חיוני ובלתי נמנע. אף על זאת 75% מהנשים בגיל המעבר יסבלו מהתסמין השכיח ביותר- גלי חום.
לפי הרפואה המערבית, גלי החום נובעים מהפרעות נוירולוגיות במערכת האוטונומית כתוצאה מירידה ברמות האסטרוגן בדם. מערכת העצבים האוטונומית( ANS) אחראית על וויסות טמפרטורת הגוף, הרחבת והצרת כלי הדם, וויסות הזעה ועוד מגון פעילויות פיזיולוגיות אוטומטיות אחרות. כאשר רמת האסטרוגן בדם יורדת, מערכת העצבים האוטונומיות יוצאת מאיזון ונדרשת להסתגל מחדש.
לרוב, תהליך זה לוקח כשנה,למרות שישנן נשים בתקופת גיל המעבר הסובלות מגלי חום והזעות תקופה ארוכה או קצרה יותר.
תסמין שכיח נוסף ממנו סובלות נשים בגיל המעבר הוא הזעות לילה. ההזעות מפריעות לשינה הרצופה ולכן גוררות תסמינים נוספים כגון: עייפות, חוסר ריכוז, עצבנות, רעב, השמנה כו'. תופעות נוספות המזוהות עם גיל המעבר הן: דיכאון, תחושת נימול ודגדוג בגפיים, השתנה תכופה או דליפת שתן, כאבי גב, יובש וגינאלי ובעיות עיכול למיניהן.
הרפואה המערבית נוטה לחפש בעיה באיבר מסוים על מנת להסביר את מכלול תופעות גיל המעבר. אולם, מאחר ומדובר במגוון תופעות שאינן בהכרח קשורות זו לזו יערכו בדיקות לתפקודים מערכתיים, כגון: יתר לחץ דם, בעיה בבלוטת התריס ו/או בהיפופיזה. את התסמינים והסימנים שאינם נכללים תחת אותו תפקוד נהוג לסווג תחת 'רקע פסיכולוגי'.
הורמונים לגיל המעבר:
הגורם העיקרי לתופעות גיל המעבר, לפי הרפואה המערבית, הוא הירידה ברמות האסטרוגן. בהתאמה לכך, הטיפול יהיה מתן הורמונים לגיל המעבר (HRT).
טיפול הורמונלי אינו מהווה פתרון לכל התסמינים לכל הזמן אלא לחלק מהם ולתקופה מסוימת. הטיפול מקל על תסמינים כגון: גלי חום, הזעות לילה, כאבי פרקים, כאבי גב כתוצאה מירידה בצפיפות העצם. כמו כן, תכשירי אסטרוגן לשימוש חיצוני עשויים להקל על היובש הוגינאלי.
לצד היתרונות של טיפול ההורמונלי חליפי בתופעות גיל המעבר ישנם חסרונות רבים העולים, לדעת נשים רבות, על יתרונותיו.
מחקרים הוכיחו כי ל-HRT ישנה מעורבות בהתפרצות של סרטן השד וסרטן הרחם. מעבר לכך, נשים מעשנות אינן יכולות לקחת הורמונים מחשש להיווצרות קרישי דם העלולים להוביל לשבץ.
לעיתים נשים בגיל המעבר מפסיקות את השימוש בהורומונים כתוצאה מתופעות הלוואי בלתי נסבלות כגון: דימום רחמי מוגבר, כאבים בשדיים, בחילות והקאותוהתנפחות בטנית.
עובדות אלו מביאות נשים רבות לרפואה הסינית כחלופה יעילה ובטוחה לטיפול בתופעות גיל המעבר.
